<h1>פסקי הרי"ד — ב"ק</h1>
<h2>דף ח.</h2>
[ב"ק נ"ה ע"א] מתני'. אחד השור ואחד כל הבהמה כול'. אמ' שמואל אווז ואווז בר כלאים זה בזה, מתקיף לה רבה בב"ח מאי טעמ' אילימ' דהאי אריך קאקיה והאי זוטר קאקיה האי אלים והאי זוטר, אלא מעתה גמלא פרסאה וגמלא טייעא דהאי אלים קאקיה והאי זוטר קאקיה הכי נמי דהוי כלאים זה בזה, אלא אמ' אביי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים. רב פפא אמ' האי טענא חדא ביעתא בשיחלא, והאי טענא כמה ביעי בשיחלא. ירושלמי [פ"ה ה"ח] שמואל אמ' אווז ישוב ואווז מדבר כלאים זה בזה, א"ר יוסי מתני' [לא] אמרה כן שור עם שור בר, חמור עם חמור בר, חזיר עם חזיר בר כלאים זה בזה. א"ר ירמיה אמ' ריש לקיש המרביע שני מינין שבים לוקה, מאי טעמ' אמ' רבה בר אבה משמיה דעולא אתיא למינהו למינהו מיבשה.
<h2>דף יג:</h2>
[ב"ק קי"ג ע"ב] אמ' רב ביבי בר גוזלא א"ר שמע' חסידא גזילו אסור אבדתו מותרת, גזילו אסור דאמ' רב הונא אמ' רב מנין לגזל גוי שהוא אסור שנ' [דברים ז'] ואכלת את כל העמים אשר יי אלהיך נותן לך, בזמן שמסורין בידך ולא בזמן שאין מסורין בידך, אבדתו מותרת כי הא דאמ' רב חמא בר גוריא אמ' רב מנין לאבדת גוי שהיא מותרת שנ' [שם כ"ב] וכן תעשה לחמורו וכן תעש' לכל אבדת אחיך ולא אבדת גוי, אימ' הני מילי דלא אתאי לידיה דלא מיחייב למיטרח בתרה אבל היכא דאתאי לידיה בעי לאהדורה, אמ' רבינא ומצאתה דאתאי לידי' משמע. תניא ר' פנחס בן יאיר אומ', במקום שיש חילול השם אף אבדתו אסורה. אמ' שמואל וטעותו מותרת, כי הא דשמואל זבן לקונא דדהבא בכלל דפליזא מההוא גוי בארבעה זוזי ואבלע ליה זוזא יתירא. רבינא זבן מאה ועשרים חבייתא דחמרא בכלל מאה מההוא גוי ואמ' ליה חזי דעלך קא סמיכנא. רב אשי הוה שפיל ואזיל בארבא חזא הנהו שבשי דתלו לבר מפרדיסא ותלו בהו קיטפי דעינבי, א"ל לשמעיה פוק חזי אי דיש' נינהו לא תייתי, ואי דגוי נינהו אייתי, שמע ההוא גוי א"ל דגוי שרי, א"ל הכי קא אמינא אי דגוי נינהו אייתי דשקיל דמי, אי דיש' נינהו לא תייתי דלא שקיל דמי. [פי' מפני כבודי לא יקבל דמים, ואני איני חפץ במתנה].
<h2>דף כח:</h2>
[ב"ק ע"ט ע"ב] מתני'. אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישר' כול'. פי' אין מגדלין בהמה דקה בארץ יש' מפני שרועות בשדות ומחריבות ארץ יש', אבל בסוריא היא ארם צובה שכיבש דוד וכיבוש יחיד שכיבש דוד לעצמו ולא לחלק לכל יש' כמו שעשה יהושע, לאו שמיה כיבוש והויא כחוצה לארץ, ובחו' לארץ מותר לגדל דלא חיישי' ליישובה ואם יפסידו שדות אחרים ישלמו. אין מגדלין תרנגולין בירושלים אפי' יש' מפני היזק קדשים שאוכלין שם קדשים קלים ודרך תרנגולין לנקר באשפות ושמא יביאו כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשי'. לא יגדל חזירים כדמפרש לקמ'. לא יגדל את הכלב מפני שנושך ומנבח ואשה מפלת מיראתו. אין פורשין נשבין ליונים, מצודות ורשתות אלא אם כן רחוק מן היישוב שלשי' ריס שהן ארבעה מילין, שכל מיל הוא שבעה ריס ומחצה [יומא ס"ז ע"א].
[ב"ק ק' ע"א] ריש לקיש אחזי דינרא לר' אלעזר א"ל מעליא הוא, א"ל חזי דעלך קא סמיכנא, א"ל וכי סמכת עלי מאי למימרא דאי מישתכח בישא בעינא שלומי לך, והא את הוא דאמרת מאן תנא דדיין דינא דגרמי ר' מאיר [מאי] לאו ר' מאיר ולא סבירא לן כותיה, אמ' ליה לא ר' מאיר וסבירא לן כותיה, ומדשמעה ר' אלעזר להא דריש לקיש קיבלה מיניה וסבר דדיינינן דינא דגרמי, כדאמרי' בפירקין דלקמ' [קי"ז ע"ב] אמרו ליה זיל לגביה דר' שמע' בן יקים ור' אלעזר בן פדת דדייני דינא דגרמי.
[ב"ק ק' ע"ב] הי ר' מאיר, דתניא מחיצת הכרם שנפרצה אומ' לו גדור, נפרצה אומ' לו גדור, נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו, ומני ר' מאיר היא, והכא לא מעשה ולא דיבור איכא ואפי' הכי מיחייב, כל שכן היכא דאיכא דיבור כגון המראה דינר לשולחני דמיחייב והכי פסקי כולהו רבוואתא כר' מאיר דדיין דינא דגרמי, ומהכא מוכח דדוקא מזיד חייב אבל שוגג פטור כדכתבי' בפ' הניזקין.
[ב"ק קי"ז ע"ב] ההוא גברא דאחזי מיטכסא דר' אבה, יתיב ר' אבהו ור' חנינה בר פפי ור' יצחק נפחא ויתיב ר' אילעא גביהו סבור לחיוביה מהא מתני' דתנן [בכורות כ"ח ע"ב] דן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי, טימא את הטהור וטיהר את הטמא, מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אמ' להו ר' אילעא הכי אמ' רב והוא שנשא ונתן ביד, א"ל קום זיל לגביה ר' שמע' בן יקים ור' אלעזר בן פדת דדייני דינא דגרמי, אתא לגביהו חייבוה מהא אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה, וקימ' לן דאחזו אחזויי.
<h2>דף מט.</h2>
[ב"ק ע' ע"א] אמרי נהרדעאי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי. פי' שטר הרשאה, אמ' ליה רב אשי לאמימר מאי טעמ' אמ' ליה משום דר' יוחנן דאמ' גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו. פי' וכגון שאינו רוצה לתתם לו וצריך להכריחו בבית דין דומיא דגזל, איכא דאמרי אמרי נהרדעאי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפרי דמיחזי כשיקרא, אבל לא כפרי כתבינן. פי' אם יש עדים שאינו יכול לכפור לו דלא מיחזי כשיקרא אע"פ שצריך להוציאו בדיינין דומיא דגזל כתבינן, ופליגא דר' יוחנן, ויש לומ' לא פליגא דר' יוחנן, דעד כאן לא אמ' ר' יוחנן אלא להקנותו קנין גמור, אבל הרשאה שמרשה אותו לדון ולהוציא ולהביא לו כדי שלא יוכל הלה לומ' לאו בעל דברים דידי את יכול, והכי אשכחן נמי במלוה על פה שאין אדם יכול להקנותה קנין גמור לחברו שתהא שלו ואפי' על ידי קרקע מפני שמלוה להוצ' ניתנה ואינה בעין, אבל להרשות חברו עליה שילך וידון עמו ויוציא מידו ויביא לו יכול, והילכת' כנהרדעאי וכלישנא בתר'. עיין בערך פ"א בספר המכריע.
<h2>דף נ:</h2>
[ב"ק ל"ו ע"ב] איבעיא להו סלע צרי תנן או סלע מדינה תנן. פי' סלע צרי הוא כסף נקי ויש בו ארבעה דינרי כסף, והוא שקל הכת' בתורה דמתרגמ' [שמות ל'] סילעא, וסלע מדינה הוא כסף מעורב עם נחשת, ושוה שמיני בסלע צרי שיבוא חצי דינר כסף, והינו דאמרי' [כתובות ס"ד ע"א] אסתרא פלגו דזוזא, אסתירא הוא סלע מדינה, וזוזא הוא זוז צרי. ת"ש דההוא גברא דתקע ליה לחבריה שלחה רב (עובי) [טובי] בר רב מתנה לקמיה דרב יוסף סלע צרי תנן או סלע מדינה תנן. פירש המורה והיה זה תפוש משלו דאי לאו הכי לא מגבינן ליה בבבל. ופשטוה מיהא דאמ' רב יהודה אמ' רב אסי כל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה. פי' כל כסף קצוב הנזכר בתורה כגון שלשים של עבד, חמשי' של אונס ומפתה, מאה של מוציא שם רע הוא כסף צרי [בכורות מ"ט ע"ב]. וכסף קצוב שקצבו חכמ' מדבריהם כגון מאתים זוז של כתובה, וכגון זה [צ' ע"א] התוקע לחברו נות(נ)ן לו סלע, ר' יוסי אומ' מנה, סטרו נותן לו מאתים, לאחר ידו נותן לו ארבע מאות, וכגון לרכובה שלש, לסנוקרית שלש עשרה [כ"ז ע"ב], וכגון המשרה את אשתו על ידי שליש דתנן התם [כתובות ס"ד ע"ב] נותן לה כלים של חמשים זוז משנה לשנה, כל אילו הקיצבות לא קצבום חכמים אלא בכסף מדינה. אמ' ליה זיל הב ליה פלגא דזוזא, אמ' ההוא גברא הואיל ופלגא דזוזא הוא ניתביה לעניי, הדר אמ' להו ניתביה ניהלאי איזיל איברי ביה נפשאי, אמ' ליה רב יוסף כבר זכו ביה עניי, ואע"ג דליכא עניי הכא אנן יד עניי אנן, דאמ' רב יהודה אמ' שמואל יתומין אין צריכין פרוזבול, רבן גמל' ובית דינו הן הן אביהן של יתומים, עיין בערך ע"ד בספר המכריע.
[ב"ק ל"ו ע"ב] תנן התם התוקע לחברו נותן לו סלע, ר' יהודה אומ' משו' ר' יוסי הגלילי מנה. פי' תוקע הוא כדאמרי' [צ"א ע"א] המבעית את חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, כיצד, תקע באזנו וחרשו פטור, אחזו ותקע באזנו וחרשו חייב, אלמ' תקיעה היא בקול, והכי נמי אמרן בפ' כיצד [י"ח ע"ב] תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו, והכא נמי אחזו ותקע באזנו בקולו ולא חרשו נותן לו סלע דמי בושתו.
[ב"ק צ' ע"א] מתני'. התוקע לחברו נותן לו סלע כול'. פי' תוקע אחז לו באזנו ותקע לו בקולו. [ע"ב] ההוא גברא דתקע ליה לחבריה אתא לקמיה דר' [יהודה] נשיאה אמ' ליה הא אנא דסבירא לי כר' יוסי הגלילי זיל הב ליה מנה צרי, אע"ג דר' יהודה נשיאה סבירא ליה כר' יוסי הגלילי לית הילכת' כותיה אלא כת"ק, דהכי אמרי' לעיל [ל"ז ע"א] בעובדא דחנן בישא דתקע ליה לחבריה דלא מיחייב אלא סלע. וצרם באזנו הוא כגון שחבל בו ונקבו.
<h2>דף נב.</h2>
[ב"ק צ"ה ע"ב] אמ' רב נחמן אמ' שמואל שלשה שמין להן את השבח ומעלין אותן בדמים ואילו הן בכור לפשוט, בעל חוב ללוקח, ובעל חוב ליתומים. פי' בכור לפשוט לרבנן [ב"ב קכ"ד ע"א] כגון דהוו חפירה והוו שבלי, שלופפי והוו תמרי דאין לבכור בזה פי שנים, ולר' דאמ' ביש נוחלין [שם] דגם בזה הוא נוטל פי שנים, כגון שהשביחו הם את הנכסים בגופן דבהאי שבחא ודאי לא שקיל פי שנים ומעלה הבכור לפשוט דמים. א"ל רבינא לרב אשי ומי אמ' שמואל בעל חוב מלקוחות לא גבי שבחא, והאמ' שמואל בעל חוב גובה את השבח, אמ' ליה לא קשיא כאן בשבח המגיע לכתפים, וכאן בשבח שאינו מגיע לכתפים. והא מעשים בכל יום ומגבי שמואל אפילו בשבח המגיע לכתפים. פי' פירות מבושלים והגיעו להוליכן בכתפים, אבל צריכין לקרקע קצת שלא בושלו כל צרכן, כל העומד ליגדד כגדוד דמי כדכתבי' בפ' השולח גט [גיטין ל"ט ע"א], אלא לא קשיא [צ"ו ע"א] הא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא, והא דלא מסיק ביה [אלא] שיעור ארעא. הניחא למאן דאמ' אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה שפיר, אלא למאן דאמ' אי אית ליה זוזי ללוקח מצי מסלק ליה לבעל חוב, נימ' ליה אי הוו לי זוזי הוה מסליקנא לך מכולה ארעא השתא הב לי גריוא דארעא כשיעור שבחאי. פי' בפ' מי שהיה נשוי [כתובות צ"א ע"ב] הויא פלוגתא דרמי בר חמא ורב יוסף ואביי ורבא. ואי קשיא אמאי מקשה מלוקח דהוי פלוגתא, ליקשי מיתומים דאליבא דכול' עלמ' אי אית להו זוזי מסלק ליה לבעל חוב, ואמאי מסלק להו בעל חוב בזוזי לימרו ליה אי הוו לן זוזי הוינן מסלקין לך מכולה ארעא השתא הב לן גריוא דארעא שיעור שבחא. תשובה אין דין היתומים והלקוחות שוה, דלקוחות מוקמינן דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא, אבל יתומים לא מיתוקמא אלא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא, דאי לא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא לא מצי טריף כדפרישית בפ' שנים אוחזין ובפ' התקבל, וכיון דלא טריף שבחא מיתמי אלא כדמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא לא מצי מסלק ליה בזוזי, שאם היה השדה שווה מנה כשמת אביהן והיתומים השביחוהו ושווה מאה וחמשים וחובו הוא כנגד הכל אינן יכולין לומ' קח מנה כשיעור שויו של שדה במיתת אבינו והסתלק משו' דמצי אמ' להו בעל חוב שוה לי האי שדה כשיעור כל חובי, ובודאי בעל חוב ללוקח דלא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא מצי לסלוקיה במנה דהוי שיעור ארעא ואין לו לבעל חוב לתבוע יותר, אבל הנה שחובו יותר מדמי השדה אינו יכול לסלקו בזוזי דשיעור ארעא משום דאמ' להו לדידי שוי לי האי ארעא שיעור כל זוזיי והילכך השבח דמהדר ליה מצי לסלוקיה בזוזי ולא מהדר ליה גריוא דארעא.
